הפעם אני חייבת להתחיל את הסיפור מוידוי אישי.
יש לי חיבור מיוחד לבית חולים דנה ולמחלקה האונקולוגית לילדים בתל השומר.
ביליתי בהם הרבה מאוד שעות, ימים, שבועות, חודשים... ליד אלון, הבן שלי שחלה בסרטן ונשאר בן שנתיים לעד.
ליצור ולייצר במקום התפרקות
במצבים האלה מרכז החיים עובר מהבית לבית החולים ובין כל הכאוס, הכאב, הפחד והמאבק יש גם רגעים של שמחה וקשר ומשחק ונורמאליות.
בשביל הרגעים האלה רציתי שתהיה מדפסת תלת מימד בבתי הספר של בתי החולים, שהילדים יוכלו ליצור ולבנות משהו בעצמם או יחד עם ההורים.
במקום שחווים כל כך הרבה התפרקות, היכולת ליצור ולייצר דבר מוחשי נראית לי אפילו טיפולית.
הרעיון נולד אצלי לפני שנה, אבל לא הצלחתי להגיע לאנשים המתאימים. הרי לתרום מדפסת זה לא כמו לתרום ספרים או משחקי קופסא. צריך שיהיה מי שילמד איך להפעיל אותה ואיך להשתמש בה עם ילדים. צריך מישהו מחוייב שיקח על עצמו את האתגר. חיפשתי כאלה ולא מצאתי.
הזדמנויות
הרבה פעמים ההזדמנויות מופיעות, רק צריך להיות ערים ולזהות אותם כשהן צצות.
במרץ השנה ביקרתי במעבדת התלת מימד של ד״ר דדיה במחלקה לאורטופדיה אונקולוגית באיכילוב.
לא אספר לכם כאן אילו דברים עושים שם, על קצה גבול הדמיון. כדאי לכם לקרוא את הכתבה באתר 3dZone.
יצאתי מהפגישה עם ד״ר דדיה מוקסמת ונפעמת (סופרלטיב אחד לא מספיק במקרה הזה) מהשימוש שהוא עושה במדפסת התלת מימד בחזית הטכנולוגיה והרפואה מצד אחד ועם קשר לאורית לוכטנשטיין, מנהלת בית הספר של בית חולים דנה מצד שני. בינגו!
ב״דנה״ פגשתי את הצוות המתאים, הצוות שחיפשתי ולא ידעתי איך למצוא:
אורית, המנהלת; שירה בן אפריים, רכזת התקשוב והמורות אוראל ופתאל. ויצאנו לדרך.
מדפסת תלת מימד בבית הספר של בית החולים
שירה בן אפרים, רכזת התקשוב בדנה מספרת:
״יום בהיר אחד התקבלה שיחת טלפון: ״תרצו מדפסת תלת מימד לילדים מאושפזים ב״דנה״?״
חלום... כל כך הרבה זמן קיווינו לקבל מדפסת שכזו.
כעבור זמן קצר, הגיעה לאורה, מלאת אנרגיה, מקצועיות ורצון טוב ללמד אותנו את ״סודות העבודה״.
כעבור 3 מפגשים כבר הינו ממש מקצועיים ואיתנו הילדים.
מדי יום מגיעים ילדים לכיתה, חושבים, מתכננים ויוצרים בעזרת המדפסת ״מתנות קטנות״, מחזיקי מפתחות, ספינרים, קופסאות... והיד והמדפסת עוד נטויה.״
המדפסת עוד חדשה בבית הספר של בית החולים אבל כבר הספיקו לעבוד בה הרבה ילדים.
בגלל האופי המיוחד של המקום, הפעילויות שנוצרות הן בדרך כלל קצרות טווח ובעלות אופי ״חופשי״.
המורות מספרות שרוב הילדים מעדיפים ליצור תוצרים שימושיים כמו מחזיקי מפתחות, שלטים לדלת, תליונים.
אחד המאפיינים הבולטים הוא ההתאמה האישית והוספת השם. כמה אנחנו אוהבים לראות את השם שלנו כתוב על דברים!
לשמור על החלקים הבריאים
אורית לוכטנשטיין, מנהלת בית הספר מוסיפה:
"אנחנו מאמינים שהתפקיד שלנו לשמור על החלקים הבריאים והנורמטיבים. לא תמיד זה קל.
העבודה המיוחדת עם המדפסת מאפשרת לנו ליצור למידה ומייצרת חשיבה מסוג אחר.
הילדים נדרשים לתכנן, לייצר, ללמוד את התוכנות.
התהליך גורם להם להתרכז בחלקים הבריאים ובאותן מיומנויות שכל ילד נהנה לעסוק וקצת לשכוח מהכאב והחולי.״
מאז, השמועה התפשטה וכבר יצרו איתי קשר מבתי ספר של בתי החולים אחרים.
מחלקה אונקולוגית לילדים או מחלקת ילדים בתל השומר, אם אתם קוראים שורות אלו, מוזמנים ליצור איתי קשר. אני שומרת עבורכם מדפסת תלת מימד.
וכבר 19 שנים אני שומרת עבורכם מקום בלב.
המון תודות לאורית ושירה היקרות ששיתפו מנסיונם ומעבודות הילדים.
שתפו וספרו
נכון שאתם יכולים לעזור לי לעשות טוב לעוד ילדים חולים? שתפו את הפוסט. בעזרתכם זה יגיע לאנשים הנכונים בבתי הספר של בתי החולים.
תודה!
Komentarze